<h1>הפרדס לרש"י מסכת ברכות מירושלמי</h1>
<h2>דף קד:</h2>
[ירושלמי ברכות פ"א ה"ה] כל הברכות פותח בהם בברוך ואם היתה ברכה סמוך לחבירתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בברוך. התיב ר' ירמיה הרי גאולה, שנייא היא דאמר ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא התיב רבי אלעזר והא סופה אמר ליה שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר, התיבון והרי נברך שנייה היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין אין אומרים נברך, הרי הזן את הכל, קשיא, הרי הטוב והמטיב, שנייא היא דאמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה. נקבעה הטוב והמטיב וכו' הרי קדושה שניא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בפ"ה. והא סופא, אמר ר' מנין טופס של ברכות כך הוא א"ר יהודה מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך. כל הברכות אחר חותמיהן ואין ברכה פסוק, התיב ר' יצחק בר' אלעזר קומי ר' יוסי מכיון דאיתמר אחר חותמיהן (ואמר) [אין אומרי'] ברכה פסוק א"ר חכמו הלין טליא דסבור מהו ואחר חותמיהן שאם היה בשחרית ושכח והזכיר של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא, א"ר אחא כל הברכות (אחר) [כעין] חותמיהן ואילין דאמרי' צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בו משום ברכה פסוק. אם לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו מ"ט ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו. מה בין פרק הראשון לפרק שני דהיינו שמע לוהיה אם שמע אמר רבי הראשון ליחיד השני לצבור הראשון לתלמוד השני למעשה.
